שירה של בית

מארז ״שירה של בית״ כולל שלושה שספרים שלדעתנו יעשו לכם נעים בין ארבע קירות (וגם רחוק מהם):

1. ״בדק בית״ מאת עינת לביאד – שירתה של עינת לביאד היא שירה של פרידה ושל געגוע. בספר ביכורים רב־יופי משרטטת לביאד בפשטות ובחדות את לשון הערגה והכאב, תוך שהיא מצליחה להימנע מכל התרפקות נוסטלגית. "אֵיךְ זֶה שֶׁהֶחָלָל שֶׁהִשְׁאַרְתְּ פֹּה / הִתְמַלֵּא עַד אֶפֶס מָקוֹם?", היא שואלת את אמה המתה, בטרם תשוב, עניינית ומלאת לשד־חיים כתמיד, ללשון היומיום הקונקרטית: ״וְאִם כְּבָר תָּפַסְתִּי אוֹתָךְ לְכַמָּה רְגָעִים, / תַּגִּידִי, מַכְנִיסִים אוֹ לֹא מַכְנִיסִים / נַעְנַע לְפִלְפְּלִים מְמֻלָּאִים?״ (מתוך תגידי, עמוד 11). התבשילים ומלאכת המטבח, המזוהים כל כך עם דמות האם, משמשים מטפורה מרכזית בשירי הספר. "הַחַיִּים אוֹכְלִים", מסבירה השכנה לכותבת בשיר הנושא שם זה, ועל דרך ההיפוך מתאפיין ההיעדר באי־אכילה: "אִשָּׁה שֶׁרֵיחוֹת חֲצִילִים / זֶה כָּל מַה שֶּׁנִּשְׁאַר פֹּה מִמֶּנָּה" (חצילים, עמוד 26). אותו געגוע אינסופי, הנוכח לאורך הספר כולו, הוא שמוליד את היצירה. הפרידה מהאם ומהאב, הפרידה מהילדות ומהעלומים, הפרידה מכל רגע חולף – כל אלה נעשים להיעדר הממלכד את הקיום היומיומי, אך בה בעת הוא גם עיר הולדתה של השירה. עיר תוססת ומלאת חיים ויופי, שעינת לביאד מפליאה ללכוד במלותיה. דורי מנור, עורך הספר.

2. ״עקוד״ מאת נאור יצהרי – שירתו של יצהרי עוסקת בחוויית מעבר בין זהויותיו השונות: גבר מזרחי, בן זוג, אב, בן מושב ותושב עיר; ובתחושות של חרדה, אשמה ובושה הנלוות לכל אלה. יצהרי החל לעסוק בכתיבה בשנים האחרונות, ומעיד כי לפני כן השירה הייתה עבורו רחוקה. שיריו, שטון ציני ומבודח מסווה בהם את תיאורי כאבו, כתובים בשפה מקרבת ונגישה, "עבור אנשים שכמוני, שאף פעם לא הרגישו שהשירה היא גם שלהם".

3. ״יסודות שבריריים מאוד״ מאת מיטל חודורקובסקי – ספר השירים השני של המשוררת והפסיכולוגית הקלינית מיטל חודורקובסקי הוא ספר שובה לב אשר חוקר את ההיבטים העדינים והשבריריים שעומדים בבסיס כל קיום, זה אשר מקיף את הנשמה, הגוף, מערכות היחסים והטבע. עם תובנות מעמיקות ועין חדה לפרטים, מיטל חודורקובסקי מזמינה את הקוראים לאמץ את היופי והקביעות של החיים. ב"יסודות שבריריים מאוד" חודורקובסקי שוזרת במיומנות את היומיומי ואת העמוק, לוכדת רגעים רגילים ומעניקה להם משמעות עמוקה יותר. כל שיר באוסף זה מהדהד אותנטיות ומדבר על החוויה האנושית האוניברסלית. השפה של מיטל נוגעת ללא מאמץ בקוראות ובקוראים ברמה האישית, מעוררת רגשות עזים ומובילה להתבוננות פנימית. מה שמייחד את "יסודות שבריריים מאוד" הוא האיזון המשובח שהוא מייצר בין פשטות להתבוננות עמוקה. שיריה של מיטל חודורקובסקי מציעים לקוראים הזדמנות לעצור, להרהר ולמצוא נחמה באופיו הארעי של הקיום. נקודת המבט הייחודית שלה כמטפלת מביאה עומק ותובנות חזקות לטורי השירים, וכך "יסודות שבריריים מאוד" מפיג בדידות ומעניק חוויית עונג לקוראים, עוטף אותם בחום ובחוכמת חיים כנה.