שירתו של יצהרי עוסקת בחוויית מעבר בין זהויותיו השונות: גבר מזרחי, בן זוג, אב, בן מושב ותושב עיר; ובתחושות של חרדה, אשמה ובושה הנלוות לכל אלה. יצהרי החל לעסוק בכתיבה בשנים האחרונות, ומעיד כי לפני כן השירה הייתה עבורו רחוקה. שיריו, שטון ציני ומבודח מסווה בהם את תיאורי כאבו, כתובים בשפה מקרבת ונגישה, "עבור אנשים שכמוני, שאף פעם לא הרגישו שהשירה היא גם שלהם".