שירת אוהבים

מארז ״שירת אוהבים״ כולל ארבעה ספרי שירה:

1. ״נפש מרגרינה״ מאת צור גואטה – קל לקטלג את צור גואטה לפי קטגוריות של פוליטיקת זהויות. משורר צעיר? צ'ק. מזרחי? צ'ק. מהפריפריה? צ'ק. הומו? צ'ק. דתל"ש? צ'ק. תל־אביבי בהווה? צ'ק. מצד זה הכול ידוע וצפוי מראש. אבל כמה רחוקות הקטגוריות האלה מהעיקר הבלתי קלישאתי: ״נפש מרגרינה״ הוא ספר ביכורים ייחודי ונדיר בעוצמתו. "הַחַיִּים", כותב גואטה בשיר "אחרית" הפותח את הספר, "עוֹבְרִים עָלַי בְּגַעְגּוּעַ / לְמִי שֶׁעֲדַיִן כָּאן", ונותן בכך מפתח לרגיסטר הכללי של יצירתו: כמיהה סתומה, עצב מפוכח, ואיזו עדינות עקרונית הנסוכה על הכול. ״ילד המרגרינה״ לשעבר מתבונן בילדותו ובנעוריו במבט נטול נוסטלגייה, אך מלא חמלה ותבונה. צור גואטה שב, פיזית ומנטלית, לעיר ילדותו (״כְּמוֹ נֶשֶׁל הַנָּחָשׁ – אֲבָל לְהֶפֶךְ. / הַתַּחֲנָה הַבָּאָה: נָהָרִיָּה"), ופוגש שם את הוריו, את מוריו־רבניו ("צוּר בְּגִימַטְרִיָּה שָׁוֶה: בּוּלְבּוּל עֲנָק. וְגַם: אֵקָלִיפְּטוּס", הוא כותב בפרודיה על חיבת הגימטרייה של רבני ילדותו) ואת סבתא פרסיאדה האהובה, המפוארת. הוא גם נזכר בימים שבהם "הַחַיָּה הַהוֹמוֹאִית הִסְתַּכְּלָה לִי לְתוֹךְ הָעֵינַיִם וְאָמְרָה: / אַתָּה הוֹמוֹ". אבל בראש ובראשונה הוא פוגש שם את נפש עצמו בהתהוותה, ואת גופו אשר ״חוֹצֶה עִם נַפְשׁוֹ אֶת הַכְּבִישׁ. / הוּא הַנַּעַר, / וְהִיא סָבָתוֹ". הרחק מכל קלישאה ומכל פוליטיקת זהויות, הספר ״נפש מרגרינה״ ראוי להיקרא בשביל מה שהוא: יצירה רעננה ומאתגרת של משורר אמיתי. דורי מנור, עורך הספר. הספר רואה אור בסיוע קרן יהושע רבינוביץ לאומנויות תל אביב (ע״ר) ובסיוע מרכז הספר והספריות בישראל (ע״ר) ובתמיכת משרד התרבות והספורט. הספר זכה בפרס הליקון ע״ש רמי דיצני לשנת 2024.
2. ״יתרון הביתיות״ מאת אלון ארד – יתרון הביתיות בוחן את מושג ״הבית״ על היבטיו השונים, ושעריו נעים מבית הילדות אל עבר הבית האישי של החיים הבוגרים. אולם בניגוד למצופה, רוב רובם של שירי הספר מתרחשים ונוגעים דווקא במרחב החיצוני כגון הרחוב, בית הספר ואף בחוץ־לארץ. המהלך הספרותי הוא בכך שכל אלה מצטרפים יחד לכדי תמונה שלמה של ״הבית״. בכך, שירי הספר מגלים את הביתיות במקומות הכי פחות צפויים ומגישים לקורא חוויה של חדשנות לצד נינוחות. הקולות העולים משירתו של ארד הם קולות של שעשוע ואירוניה אשר משרתים את מטרותיו של המשורר בחוכמה וברגישות, ובכך מצליחים לנטוע דבר מה חדש בליבו של הקורא. השפה הפתוחה של הספר הופכת אותו לנגיש ומעניין עבור קוראי שירה ותיקים וגם עבור אלה החדשים.
3. ״תרבות הדברים הנמסים״ מאת גדיאל אברהם דהן – הספר מציג חקירה מעמיקה ומרעננת של דיאלוגים פנימיים ודינמיקה בין־אישית ותוך־אישית. ספר שירים זה מובחן בהנחת היסוד הייחודית של המשורר: שיחה משולשת המערבת את המשורר, את נפשו ואת אהובתו, המציעה הזמנה לקורא להצטרף לחילופי דברים אינטימיים אלה. בבסיסו של "תרבות הדברים הנמסים" עומד חיפוש אחר שיח אותנטי, כזה המתעלה מעל ההיפרדות וההסתרות הרגילות של העולם ה"נורמלי". שירתו של דהן שואפת לדיאלוג כן, עדין וחשוף, המאתגר את הקורא לעסוק בטקסט ברמה אישית עמוקה. הספר בולט בקולו הייחודי – קול שנראה מהדהד ממקום טרנסצנדנטי, המתואר כקול מ"מעלה" או מה"מעבר", המציע פרספקטיבה חמקמקה ומעוררת תהודה עמוקה. היא מנווטת את המרווחים העדינים שבין נשמה למציאות מוחשית, ומטפחת סוג של אלכימיה יחסית שבה אלמנטים נמסים ומתמזגים באדם ובנפשו בדרכים בלתי צפויות. "תרבות הדברים הנמסים" מעז להתעמת עם נושאים של אמונה, מיסטיקה, והממדים המורכבים, לעתים נסתרים, של הקיום האנושי. הוא מזמין את הקוראים להיפתח להשפעות של הטרנסצנדנטי והאימננטי כאחד, ולחקור את הסודות המורכבים הטמונים במערכת היחסים עם עצמך. אוסף זה הוא תרומה חשובה לשירה העכשווית, לא רק בשל יתרונותיו הספרותיים אלא גם בשל הדיאלוגים שהוא מעודד על אופי עולמנו הפנימי והאפשרות לקיום קשרים יותר אמיתיים.
4. ״כל הדימויים שניתנו לירח״ מאת יוחאי סופר – ״כל הדימויים שניתנו לירח״ הוא ספר שיריו השני של המשורר יוחאי סופר. ואכן, בחלק גדול משירי הספר הירח הוא מוטיב חוזר ומשמעותי אשר משמש כמראה המשקפת את חוויותיו של המשורר. שירי הספר נכתבו במהלך השנתיים שחלפו מאז צאת ספרו הראשון ״אני עיירת פיתוח״ והם כוללים נושאים אישיים ואוניברסליים, כגון אהבה, אובדן, יחסי הורים־ילדים, מלחמה, משבר האקלים ועוד. קולו של יוחאי סופר ייחודי בשירה העברית. זהו קול שמבקש להביע אמירה אישית ופואטית ובה בעת להכיר ולכבד את המשוררים העבריים שקדמו לו. כך לדוגמה כתב משה גרנות על ספרו הראשון של סופר: ״אוהב השירה ימצא בו היגדים פואטיים מקוריים, שמאחוריהם מנעד תרבותי רחב, חוכמת חיים והעמקה אל נבכי הנפש״ (עיתון 77, פברואר-מרץ 2021).