₪78.00
״בוא ניקח את זה אופליין״ הוא ספרו הרביעי של אבי לוי, וכך זה מרגיש. קול שכבר יודע היכן הוא עומד, שאינו מחפש להוכיח, ודווקא מתוך הביטחון הזה מרשה לעצמו להיפתח לגמרי: לצחוק על עצמו, להתאבל, להתאהב, לזעום, ובעיקר לשאול שאלות שאין להן תשובה.
הפואטיקה של לוי נפתחת באירוניה – השקפות חיים מלוטשות כמו פילטר באינסטגרם, מסקנות חותכות שאין להן קהל – ומהר מאוד מפנה מקום לדיאלוג אמיתי: עם משוררים ועם השירה עצמה כישות שאפשר, ואף כדאי, לקיים איתה דיאלוג (ולעיתים קרובות מונולוג), וגם לאהוב ולפחד ממנה. בפרק מרכזי בספר מתמודד המשורר עם ציר הזמן, שהוא גם ציר הכאב. שירים הנושאים ספירת ימים – "כך וכך ימים לפני המלחמה", "כך וכך ימים למלחמה" – דוחקים את האישי אל האסון הלאומי ומנסים למצוא אמת ראויה בחיפוש אחר הפשר. "אָסוּר לִרְאוֹת אֶת הַסִּרְטוֹנִים / חַיָּבִים לִרְאוֹת אֶת הַסִּרְטוֹנִים", הוא כותב באחד משירי הספר ומנציח את הסתירה הבלתי פתורה של התקופה.
אולם הספר שב גם אל הביתי: אל המשפחה הנעלמת ואל המשפחה הצומחת, אל אישה שהיא ים כשהוא חוף, ואל כל מה שמסתתר באופליין של החיים. בין צחוק לאבל, בין מחאה לאהבה, ובין האב המביט בנכדה שנולדה לזה המחפש את אביו המת – אבי לוי מוצא את עצמו שוב ושוב באותה הנקודה המנחמת: המקום שבו שירה ואדם הם אחד.
יואב גלבוע, עורך הספר
בשורה התחתונה סמן מהבהב
לְמַעַן הָאֱמֶת
אִם לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת
אָז לֹא בֶּאֱמֶת מְחַכִּים לִקְרֹא אֶת הָאֱמֶת שֶׁלְּךָ
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אַתָּה כּוֹתֵב.
יוֹנֵק שָׂפָה כְּמוֹ תִּינוֹק,
מְקַשְׁקֵשׁ מִלִּים כְּמוֹ כֶּלֶב
וּמַעֲלִים שׁוּרוֹת עִם עַכָּבוֹת
כְּמוֹ עוֹרֵךְ חֲסַר רַחֲמִים.
לְמַעַן הָאֱמֶת יֵשׁ מְעַט.
