בית היל הרדוף

שום אורגניזם לא יכול לשמור על שפיותו לאורך זמן בתנאים של מציאות מוחלטת. יש הסוברים שאפילו עפרונים וחרגולים חולמים. בית היל, לא שפוי, ניצב לבדו על רקע גבעותיו, אוצֵר בתוכו אפלה. הוא עמד כך כבר שמונים שנה ואולי יעמוד שמונים נוספות. בפנים הקירות עמדו זקופים, הלבנים הונחו במדויק, הרצפות היו יציבות, והדלתות סגורות כראוי. דממה מוחלטת נחה על פני העץ והאבן של בית היל, ומה ששוטט שם, שוטט לבדו.
ג'ון מוֹנטגיוּ היה דוקטור לאנתרופולוגיה. הוא בחר בתחום מתוך תחושה מעורפלת שהדבר יוכל לקרב אותו לשליחותו האמיתית – ניתוח תופעות על־טבעיות. הוא הקפיד להשתמש בתואר הרשמי שלו מפני שקיווה, היות שחקירותיו היו כה אל־מדעיות, לשאול מעט רושם מכובד ואף סמכות מלומדת מהשכלתו. מכיוון שהיה אדם שלא מוכן להתחנן לטובות, הוא שילם מחיר כבד בכסף ובכבוד עצמי כששכר את בית היל לשלושה חודשים. אולם הוא ציפה לקבל את מלוא הגמול על מאמציו בסנסציה הצפויה בעקבות פרסום מחקרו המקיף על הסיבות להפרעות העל־טבעיות והשפעותיהן בבית הנחשב ל"רדוף". הוא חיפש כל חייו אחר בית רדוף באמת ובתמים. תחילה, כששמע על בית היל, היה ספקן, לאחר מכן החל לקוות, ולבסוף הפך לנחוש ובלתי נלאה. הוא לא היה אדם מהסוג שיוותר על בית היל לאחר שכבר מצא אותו.
תוכניותיו של ד"ר מונטגיו ביחס לבית היל התבססו על שיטותיהם של ציידי הרוחות חסרי הפחד של המאה התשע־עשרה. הוא התכוון להתגורר בבית היל ולראות מה מתרחש שם. תחילה, כוונתו הייתה לחקות את הגבירה האנונימית שעברה להתגורר בבית בלקין ואירחה בו מסיבה שנמשכה קיץ שלם לטובת הספקנים והמאמינים, עם אטרקציות יוצאות דופן, כגון משחקי קרוקט וחיפוש אחר רוחות רפאים. אולם כעת היה קשה יותר למצוא ספקנים, מאמינים ושחקני קרוקט טובים. ד"ר מונטגיו נאלץ לשכור עוזרים. בין אם היה זה אורח החיים הוויקטוריאני הנינוח שתאם יותר את שיטות חקר העל־טבעי או שמא תיעודן הקפדני של התופעות איבד את מעמדו ככלי לקביעת האמת, ד"ר מונטגיו לא רק נאלץ לשכור עוזרים, אלא גם לתור אחריהם.
מכיוון שהחשיב עצמו לאדם זהיר וקפדן, הוא הקדיש זמן רב לחיפוש העוזרים. הוא סרק את הארכיונים של האגודות המוקדשות לעל־טבעי, גיליונות ישנים של צהובונים, דיווחים של פאראפסיכולוגים, והרכיב רשימת שמות של אנשים שבדרך זו או אחרת, בזמן כלשהו, לא משנה כמה הדבר היה רגעי או מפוקפק, היו מעורבים באירועים חריגים. קודם כול, הוא מחק מרשימתו את שמותיהם של המתים. ולאחר שמחק את שמותיהם של מי שהחשיב לציידי פרסום, בעלי אינטליגנציה נמוכה או לא מתאימים מחמת נטייה ברורה להידחף לקדמת הבמה, נותרה לו רשימה של כתריסר שמות. כל אחד מהאנשים האלה קיבל מכתב מד"ר מונטגיו המזמין אותו לבלות את כל הקיץ או חלקו בבית כפרי נוח, ישן, אך מצויד היטב בצנרת, חשמל, חימום מרכזי ומזרנים נקיים. מטרת שהייתם, המכתב הצהיר במישרין, הייתה להתבונן ולחקור את שלל השמועות הלא נעימות שסופרו על הבית במשך כמעט כל שמונים שנות קיומו. מכתביו של ד"ר מונטגיו לא הצהירו במפורש כי בית היל היה רדוף, מפני שד"ר מונטגיו היה איש מחקר, ולפני שחווה פעילות על־טבעית בבית היל, לא היה מוכן לסמוך על מזלו עד כדי כך. כפועל יוצא מזה, מכתביו אופיינו במעין רצינות מעורפלת שהייתה אמורה לפנות אל דמיונו של קורא מסוג מסוים מאוד. לתריסר מכתביו של ד"ר מונטגיו הגיעו ארבע תשובות. שאר המועמדים ודאי עברו דירה ולא השאירו כתובת להעברת מכתבים או אולי איבדו עניין בעל־טבעי או אפילו, אולי, לא היו קיימים מעולם. לכל הארבעה אשר ענו, ד"ר מונטגיו כתב מכתב נוסף, ציין את התאריך שבו הבית יהיה מוכן לאכלוס וצירף הנחיות מפורטות לגבי אופן ההגעה אליו, שכן, כפי שנאלץ להסביר, קשה מאוד היה לקבל מידע על מיקומו של הבית, במיוחד מהקהילה הכפרית שבסביבתו. יום לפני שהיה אמור לצאת לדרכו אל בית היל, ד"ר מונטגיו שוכנע לקבל לחבורה האקסלוסיבית שלו נציג מבני המשפחה שבבעלותה היה הבית, ומברק הגיע מאחד ממועמדיו שבו הוא נסוג מהתחייבותו עם תירוץ מומצא לחלוטין. מועמד נוסף לא הגיע ולא כתב, אולי בגלל בעיה אישית שמנעה ממנו להשתתף. השתיים הנותרות הגיעו.