מארז האימה הראשון של סדרת אטלנטיס כולל את שלושת ספרי מיניטלנטיס:

1. ״לאחר מכן״ מאת אדית וורטון: ״לאחר מכן״ עוסק בזוג אמריקאי, מרי ואדוארד בוין, המגיע לאנגליה בחיפוש אחר בית כפרי עתיק ורדוף. בקשתם החריגה נענית בהצעה יוצאת דופן לא פחות. ישנו בית במחוז מרוחק, הוא רדוף, אך מספרים כי ניתן לדעת שפגשת את רוח הרפאים המתגוררת בו רק זמן רב לאחר מכן. בסיפור מופת זה, אדית וורטון בוחנת את הקשר שבין בושה, אשמה ואחריות לתפיסת הפחד הבורגנית. רלוונטי כפי שהיה ביום שבו נכתב, הסיפור מציב שאלות מסקרנות: עד כמה ניתן להכיר את האדם הקרוב לנו ביותר? האם ניתן לברוח מהעבר? ומהי, למעשה, רוח רפאים?
2. ״המקדש | דגון״ מאת הווארד פיליפס לאבקרפט: בשני הסיפורים הקצרים הכלולים בספר זה, חוקר ה. פ. לאבקרפט את שבריריותה של הנפש האנושית אל מול הלא נודע והבלתי מוסבר. גיבורו של ״דגון״, מלח מכור למורפיום בעל נטייה אובדנית, מתאר את הימלטותו מהשבי הגרמני במהלך מלחמת העולם הראשונה ואת סודות האוקיינוס המזוויעים שנחשף אליהם במהלך מסעותיו. מצידו השני של הקונפליקט, בסיפור ״המקדש״, קארל היינריך מספר על שקיעתה למעמקים של הצוללת שעליה הוא מפקד ועל התגליות התת־ימיות אשר בוחנות את שפיותו ואת רצון הברזל הגרמני שלו. יחד, שני סיפורים אלה מציגים את ראשית התפתחות הסגנון של לאבקרפט, ומשקפים את הנושאים המרתקים שהגדירו את המורשת שלו.
3. ״הסומאק״ מאת אולריק דובני: איירין עוברת לגור בבית כפרי ושופע לאחר שבת דודתה מתה בפתאומיות. זמן קצר לאחר המעבר, כלבה האהוב, ספוט, מוצא את מותו גם הוא. חברתה של איירין סבורה שיש קשר בין המיתות לבין עץ הסומאק הזקן שעומד מול הבית. האם זה ייתכן? מהו טיב המשיכה שיש לאיירין כלפי העץ הבודד? מדוע עליו אדומים כל־כך?

רוחות רפאים? מפלצות? ערפדים? יער מפחיד? זה המארז בשבילכם 🙂