אצטרובלים עוסק במגדר באופן שכמעט לא פוגשים בשירה העברית, וביתר שאת בא־בינאריות ובדיספוריה. במובן מסוים, הוא מספר את הדרך של המשוררת בשנות גילויה העצמי וביציאתה מהארון לאורך שלבים שונים. נושא ההגדרה העצמית, כמו גם המגדר והמיניות, ממלאים מקום משמעותי בספר ביכורים זה, ויכולותיה השיריות של המשוררת מצליחות לפרוץ קשיים לשוניים מהותיים הקיימים בשפה העברית בהיבטי החלוקה המגדרית. בתוך כך, שירתה של שיר אריאל־הברון היא שירה א־בינארית בהגדרתה, ושואפת לנתק מלא בין הזהות המגדרית של המשוררת לבין השיר עצמו. במובן זה, יתכן כי אצטרובלים הוא ספר השירה הא־בינארי העברי הראשון.